פסק-דין בתיק תא"מ 28312-01-10

רקע

1.         בפני תביעה שטרית ע"ס 31,000 ש"ח (קרן), במסגרתה הוגשו לביצוע שני אלה: שיק בסך 21,000 ש"ח ושטר חוב בסך 10,000 ש"ח. התובע הוא מר רחמים דוב, והנתבע הוא מר מואייד פדילה. השיק, משוך ליום 30.12.2007 ולפקודת "אלומל תעשיות בע"מ", הוצג בבנק בחודש אפריל 2008, וחולל מסיבת העדר כיסוי מספיק. שטר החוב ערוך לפקודת התובע.

2.         הנתבע הגיש התנגדות ולאחר דיון וחקירה קצרה ניתנה רשות להתגונן. התובע הגיש תצהיר תמיכה בכתב תביעה (על פי הוראות תקנה 214ב1(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), אולם לא הגיש תצהיר נוסף. הנתבע, בנוסף על תצהיר התמיכה שלו בהתנגדות, ערך תצהיר עדות ראשית והגישו. שניהם נחקרו. לא נשמעו עדים נוספים.

הגרסאות

3.         גרסת ההגנה, כפי שעלתה בהתנגדות, היתה בעיקרה טענת זיוף חתימות. הנתבע טען, כי החתימה על השיק אינה חתימתו, וכי לא מסר אותו לתובע; ובאשר לשטר טען כי החתימה נחזית להיות חתימתו, אך ממילא אין היא מופיעה על גבי השטר במקום המיועד לחתימת עושה השטר, אלא במקום המיועד לחתימת ערב. באשר למערכת היחסים ביניהם טען, כי אמנם רכש מהתובע סחורה, אולם סחורה זו סופקה תמיד כנגד תשלום במזומן או בשיקים, וכי תמיד מסר לתובע שיקים של לקוחות שלו (של הנתבע), ולא שיקים שלו-עצמו.

4.         בחקירתו בשעת הדיון בהתנגדות, טען הנתבע כי החתימה על השטר אינה חתימתו (פרוטוקול מיום 4.1.2012, עמ' 1 שורה 18), ועוד טען, כי התובע ביקש ממנו לערוב לעסק השייך לאחיו (של הנתבע), אך הנתבע לא הסכים והלך לו.

5.         בתצהיר העדות הראשית מטעמו, קיבלה גרסת הנתבע תפנית נוספת, ונטען בה, כי כל רכישותיו מהתובע היו בשם חברת איאד פדילה בע"מ, אשר הוא עובד שלה.

6.         כאמור, בתצהיר התובע כל שנכתב הוא שהאמור בכתב התביעה הוא אמת. כתב התביעה הוא, כמובן, הבקשה לביצוע, וכל שנכתב בה הוא שהתובע אוחז בשיק ובשטר בחתימת יד הנתבע.

7.         מאחר שהנטל להוכיח אמיתות חתימה מוכחשת על שטר רובץ לפתחו של התובע (וככלות הכל, וגם לאחר התפתחות גרסתו, טענת ההגנה המרכזית של הנתבע היתה ונותרה, כי החתימות הנחזות להיות חתימותיו זויפו), הרי שספק אם בגרסתו הלאקונית שבתצהיר התמיכה בכתב התביעה היה יוצא התובע ידי חובתו, אולם מאחר שהנתבע בחר לחקור את התובע בחקירה נגדית, וחקרו על מלוא רוחב יריעת המחלוקת, אפשר לו בכך להרחיב את גרסתו ולמלא בעדותו בעל פה את שהחסיר בעדותו בכתב.

8.         כך שמענו, כי גרסתו היא, שהן את השיק והן את השטר מסר לו הנתבע עצמו, וחתם על שניהם (משתמע מדבריו כי החתימה היתה בפניו - עמ' 6 שורה 22 לפרוטוקול מיום 21.1.13; ועמ' 8 שורה 31). עוד שמענו, כי השטר ניתן כביטחון לדרישת התובע, אך בשל התעקשות הנתבע שלא לערוך אותו על סך 30,000 ש"ח נערך על סך 10,000 ש"ח בלבד (שם). בנוסף הוצגו באמצעות התובע תעודת משלוח, 2 חשבוניות וקבלה (הקבלה היא עבור השיק) - כולן ערוכות לטובת הנתבע עצמו. עוד שמענו, כי השיק, שנמסר לתובע ללא ציון שם נפרע, הועבר על ידי התובע לנפרעת על פי השיק, אלומל תעשיות בע"מ, והופקד על ידה, אולם משחולל על ידי הבנק, הוחזר לתובע כנגד תשלום סכומו, ועל כן הוא אוחז בו כמי שפרעו (עמ' 10, שורות 21-27).

9.         מאידך, את הנתבע שמענו מעיד, כי השיק נלקח מתוך פנקס שיקים שאבד או נגנב כולו, מספר שנים קודם לאירועים נשוא התביעה (שהתרחשו בסוף 2007 לערך) (עמ' 12, שורות 13-14); כי התלונן על כך במשטרה, ובשעתו קיבל אישור על התלונה, ואף הציגו בבנק (עמ' 11, שורות 28-29); אולם כי לא יכול היה לקבלו בשנית, מהמשטרה משום שלדבריהם אז היו מוציאים אישורים ידניים, ואילו עתה הכל ממוחשב, ולא ניתן לאחזר את האישור הידני (שם, שורות 24-26), ומהבנק משום שלדבריהם מבוערים אישורים כאלה לאחר 7 שנים (שם, שורה 31). עוד שמענו, כי איאד פדילה בע"מ, החברה שלגרסתו (בתצהיר העדות הראשית) היתה זו שניהלה עסקים מול התובע, היא נגרייה השייכת לאחיו של הנתבע, בשם איאד (שם, שורה 20).

דיון

10.       כאמור, בסופו של יום המחלוקת העיקרית היא זהות החותם על השיק ועל השטר. הנטל הוא על כתפי התובע,  ולטעמי התובע עמד בו, והשכיל לבסס כי גרסתו, כי שני המסמכים נחתמו על ידי הנתבע, מסתברת יותר מגרסת הנתבע, כי לא נחתמו על ידו.

11.       גרסתו של התובע - שנתוודענו אליה רק בשלב שמיעת החקירות - עשתה עלי רושם מהימן, חרף היותה בלתי ברורה בחלקים רבים, מפאת קשיי התנסחות והתמקדות שאפיינו את מתן העדות. התובע דיבר מנהמת לבו והיה נסער; בכך, כמובן, אין די, אולם הגרסה התאפיינה לכל אורכה בעקביות ובנחרצות. אמנם, כאמור, לא כל פרטי הגרסה היו ברורים, בעיקר בכל נושא ההתחשבנות, אולם העמימות בנושא זה לא הקהתה את הרושם הכללי של עדותו.

            אף בכך לא הייתי  מסתפק, אלמלי החולשות והבקיעים שנתגלו בגרסת הנתבע, כפי שאפרט מייד.

12.       בסיכומיו, מפנה הנתבע למספר נקודות הפוגמות, לדעתו, במהימנות גרסת התובע.

א.         העיקרית שבהן נוגעת לתעודת המשלוח מס' 3114 (מוצג נ/1), שהוגשה לתיק, ככל הנראה כפי שנתקבלה בידי ב"כ הנתבע, בדרך של צילום חסר. ניכר מהצילום, כי על הפינה השמאלית-תחתונה של תעודת המשלוח, מעל המקום המשמש לרישום סיכום פריטים או סכומים, מוכלבת פתקית לבנה, המסתירה רישום כלשהו. הנתבע מבקש להסיק, מהרישום הקטוע (במיוחד המילה "נשאר", הנראית מימין לפתקית, בלא שניתן לדעת מה עוד כתוב שם, כלומר: מה נשאר), כי התובע מסתיר מידע, כגון, שיתרת החוב לתשלום על פי תעודת המשלוח (שהיא, ככל הנראה, האחרונה שהוצאה) נמוכה בהרבה מסכום התביעה, וכיו"ב.

ב.         עניין נוסף הוא הסכומים הנקובים בחשבונית 5745 (מוצג נ/4), הנחזים להיות רשומים בכפל, שכן הסכום הראשון, ככתוב בחשבונית, הוא ההפרש שנותר מחשבונית 5665 (מוצג נ/2), שהיא לפי הרשום בה, מבוססת על תעודת המשלוח (נ/1), ואילו הסכום השני, ככתוב באותה חשבונית נ/4, היא היתרה שנותרה מאותה תעודת משלוח נ/1. התובע נחקר בנקודה זו ארוכות, אך הסבריו נותרו עמומים, כפי שכבר ציינתי.